אם טיילתם בספרד בעבר, כנראה למדתם לחשוש מיום ראשון. ברוב הארץ הוא יום שבו התריסים סגורים, הסופר נעול, והתוכנית לקנות אוכל לדירה נדחית ביום. במדריד זה פשוט לא נכון, וזו אחת ההפתעות הנעימות של העיר.
מדריד היא האזור המשוחרר ביותר בספרד מבחינת שעות מסחר, וזה משנה את הלוגיסטיקה של הטיול. המדריך הזה מסביר מה בדיוק מותר כאן ולמה, אילו רשתות באמת פותחות בסוף השבוע ומי היוצאת מן הכלל, למה דווקא כאן לא צריך לקנות מים, ומה שווה לשים בעגלה שהוא מדרידי ולא סתם ספרדי.
מדריד היא האזור שבו החוק לא סוגר לכם את יום ראשון
ביולי 2012 נכנס לתוקף בקומונידד דה מדריד חוק שהעניק לעסקים חופש מוחלט בקביעת שעות הפתיחה, וזה נשאר המצב מאז. כל חנות, בכל גודל, רשאית לפתוח בכל אחד מ-365 ימי השנה ובכל שעה שתבחר, בלי מכסת ימי ראשון ובלי אישור מראש. זה חריג בספרד, ולמעשה מדריד היא כמעט האזור היחיד במדינה עם חופש שעות מלא: ברוב האזורים האחרים מספר ימי הראשון שמותר לפתוח בהם מוגבל לכמה ימים בשנה שנקבעים בלוח שנה רשמי.
חופש לפתוח אינו חובה לפתוח, וזו הנקודה שגורמת לבלבול. השוק חופשי, ולכן ההחלטה עוברת לרשתות עצמן, וכל רשת מחליטה אחרת. בפועל התוצאה נוחה מאוד לתייר: כמעט תמיד יש בשכונה משהו פתוח בראשון, פשוט לא בהכרח מה שחיפשתם. וגם כאן יש כמה תאריכים שבהם המסחר באמת נעצר כמעט לגמרי, בעיקר ה-1 וה-6 בינואר וה-25 בדצמבר.
הרשתות של מדריד ומי מהן פותחת בראשון
הנה התמונה המעשית, ולפניה הערה אחת: שעות פתיחה הן הדבר הכי משתנה בעסק הזה, ולכן שווה תמיד להציץ בסניף עצמו לפני שיוצאים.
| הרשת | מה מוצאים | ביום ראשון |
|---|---|---|
| אהוראמאס | רשת מדרידית וטרי חזק | הרבה סניפים פתוחים בבוקר |
| מרקדונה | הזול ביותר ומותג פרטי | לרוב סגורה |
| קרפור ודיאה | מהיפר ועד פינת רחוב | ברוב הסניפים פתוח |
| אל קורטה אינגלס | יקר ומרכזי | פתוח וגם ממוזג |
אהוראמאס היא הסיפור המקומי, והיא הרשת שלא תפגשו בברצלונה. עם כמאתיים וחמישים סניפים ונתח שוק דו ספרתי בקומונידד דה מדריד היא השנייה בגודלה באזור, והיא חזקה במיוחד במעדנייה, בבשר ובדגים. לזה מצטרפות מרקדונה, שהיא הזולה ביותר לקנייה בסיסית אבל סוגרת ברוב ימי ראשון, קרפור שמופיעה כאן בכל גודל אפשרי מהיפרמרקט ועד חנות פינתית, דיאה הקטנה והזולה, ולידל ואלקמפו למי שמגיע ברכב.
ובקצה השני יש את אל קורטה אינגלס וזרועות המזון שלה, סופרקור והיפרקור. הן יקרות יותר בבירור, אבל הן נמצאות במרכז, פתוחות בימי ראשון ובשעות ארוכות, ומחזיקות מחלקת מזון איכותית. כשצריך משהו ספציפי בשעה בלתי אפשרית, זו הכתובת שכמעט תמיד עובדת.
ולצד הרשתות יש למדריד רשת שלמה של שווקים עירוניים מקורים בכל שכונה, ורובם עובדים כמו חנויות ולא כמו אטרקציה. הם פתוחים בבוקר ובשעות אחר הצהריים המאוחרות, סוגרים בימי ראשון, והם המקום שבו קונים דג, בשר ותוצרת ברמה אחרת לגמרי מהסופר. אל תשפטו את השווקים של מדריד לפי שוק סן מיגל, שהוא בעיקר מתחם טעימות לתיירים ולא שוק שקונים בו.
חנות הנוחות הספרדית, ולמה כאן אפשר לקנות בירה בשתיים בלילה
בספרד “חנות נוחות” היא לא כינוי אלא הגדרה משפטית: עסק בשטח שאינו עולה על חמש מאות מטר רבוע, שפתוח לפחות שמונה עשרה שעות ביממה, ומחלק את המדפים שלו בין מזון, עיתונות, מתנות ומוצרים שונים. עסק שעונה להגדרה מקבל חופש שעות מלא בכל רחבי ספרד, וכך גם מאפיות וקונדיטוריות, חנויות מזון מוכן, דוכני עיתונים, תחנות דלק וכל מה שיושב בתחנות רכבת ובשדות תעופה. זו הסיבה שאטוצ׳ה, צ׳מרטין וברחאס לא נסגרים לעולם.
וכאן נכנס פרט שמפתיע ישראלים: החוק במדריד אוסר מכירת אלכוהול בחנויות בין עשר בלילה לשמונה בבוקר, אבל חנויות נוחות פטורות מההגבלה הזו. בפועל זה מה שמאפשר לחנויות משקאות לפעול בשעות הלילה באזורי בילוי כמו מלסניה. בקטלוניה, לשם השוואה, האיסור גורף ואין לו את הפטור הזה. שווה לזכור שהמחירים בחנויות האלה גבוהים בהרבה מהסופר, ושעיריות באזור יכולות להוסיף מגבלות מקומיות משלהן.
מה שהסופר בספרד לא נותן לכם
זו נקודה שכדאי להפנים לפני הנחיתה, כי היא הפוכה ממה שמצפים.
תרופות אינן נמכרות בסופרמרקט. מדף התרופות שאתם מכירים מהסופר בארץ פשוט לא קיים כאן, וגם אקמול מקומי יושב רק בפארמסיה עם הצלב הירוק. היתרון של מדריד הוא שתמיד יש פתרון בלילה: בכל שכונה מתחלפת בית מרקחת תורנית, והרשימה תלויה על דלת כל פארמסיה סגורה. ובכל זאת, הכי פשוט להביא מהארץ את מה שאתם רגילים אליו.
סיגריות ובולי דואר גם לא. מכירת טבק בספרד היא מונופול מדינתי ומתבצעת רק באסטנקו, חנות ייעודית עם שלט משלה, ושם גם קונים בולים.
שירותים לקהל אינם דבר מובן מאליו בסופר עירוני, ובוודאי לא בפורמט הקטן. את זה פותרים בבית קפה, לא בסופר.
מה שכן עובד ומפתיע לטובה הוא איסוף חבילות. הרבה סופרמרקטים ומכולות במדריד משמשים נקודות איסוף של קוראוס ושל חברות שילוח, ובחלקם עומדות לוקרים אוטומטיים. אם הזמנתם משהו לספרד, זו כנראה תהיה כתובת האיסוף שלכם. גם טעינת זמן אוויר לטלפון נעשית בקופת הסופר או באסטנקו. לעומת זאת, קניית כרטיס סים נטען דורשת רישום בדרכון לפי חוק, ולכן היא לא פעולה של דקה.
סים בספרד דורש דרכון ורישום מול נציגeSIM מופעל עוד בארץ ועובד מרגע הנחיתה, מ-$4.50מי הברז של מדריד וההוצאה שאפשר פשוט למחוק
זה אולי הטיפ הכי משתלם במדריך הזה. מי הברז של מדריד מגיעים ממאגרים בסיירה דה גוודארמה ומנוהלים בידי קנאל דה איסבל השנייה, והם מים רכים במיוחד עם ריכוז מינרלים נמוך. הם נחשבים מהמים הטובים בספרד, גם בבדיקות וגם בתחושת התושבים, והם בהחלט ראויים לשתייה ישירות מהברז.
המשמעות פשוטה: אל תקנו מים בבקבוק במדריד. בקבוק אישי שממלאים בבוקר בדירה מספיק ליום שלם, וזה חוסך גם כסף וגם משקל בתיק ביום קיץ חם. אם בכל זאת מרגישים טעם קל של חיטוי בתקופה מסוימת בשנה, קנקן שעומד חצי שעה במקרר פותר את זה. שאר חישוב ההוצאות היומיות, מהקפה בבוקר ועד הכניסות למוזיאונים, מפורק במדריך התקציב למדריד.
מה שווה לשים בעגלה במדריד
מדריד יושבת במרכז ספרד ולכן המדפים כאן אוספים מכל האזורים, אבל יש כמה דברים שהם מדרידיים ממש.
יין מקומי. לקומונידד דה מדריד יש כינוי מקור משלה, וינוס דה מדריד, שהוקם ב-1990 ומחולק לתת אזורים ובהם ארגנדה, נאבלקרנרו, אל מולאר וסן מרטין דה ואלדאיגלסיאס. דווקא היינות מסן מרטין, מגפני גרנאצ׳ה ותיקות במורדות סיירה דה גרדוס, הם אלה שקיבלו בשנים האחרונות את הביקורות הטובות ביותר. בקבוק כזה בסופר הוא מזכרת טובה בהרבה ממחזיק מפתחות.
ורמוט. מדריד היא עיר של ורמוט, ומדף הוורמוט בסופר כאן רחב ומגוון. זו גם הדרך הזולה לשחזר בבית את הטקס המקומי של אפריטיף לפני ארוחת הצהריים.
אניס מצ׳ינצ׳ון. צ׳ינצ׳ון היא עיירה בקומונידד דה מדריד עצמה, וליקר האניס שנושא את שמה הוא קלאסיקה מקומית שקל למצוא על המדף.
ולפי העונה. טוריחאס סביב הפסחא הנוצרית, רוסקיאס סביב חגיגות סן איסידרו במאי, ומלון מווילקונחוס, אספרגוס ותותים מאראנחואס בעונתם. אלה מוצרים מהאזור הקרוב, והם נעלמים מהמדף בדיוק כמו שהופיעו.
מה לא לקנות בסופר: קוסידו מדרילני ובוקדיו דה קלמארס הם מנות של מסעדה ושל בר, ומה שנמכר בקופסה הוא צל חיוור שלהן. איפה כן אוכלים אותן וכמה זה אמור לעלות, כתבנו במדריך האוכל והטאפאס של מדריד. ומי ששומר כשרות ימצא את הרשימה המעודכנת של מה זמין בעיר ומאיפה במדריך הכשרות במדריד, כי חלק מהמוצרים לא יושבים בסופר הרגיל.
ולסיום, שלוש דקות של קופה. שקיות פלסטיק עולות כסף בספרד, בפועל בערך חמישה עד חמישה עשר סנט לשקית, ולכן תיק בד מקופל חוסך את זה לכל הטיול. פירות וירקות שוקלים לבד ומדביקים מדבקה בקרפור, בדיאה ובאהוראמאס, אבל במרקדונה השקילה נעשית בקופה ואין מה להדפיס. אורזים לבד ומהר, כי הקופאי לא אורז. ותשלום ללא מגע עובד כאן על כל סכום, גם על שני יורו.
השורה התחתונה: במדריד הסופר הוא כלי גמיש הרבה יותר מאשר בשאר ספרד, וזה זמן ושקט נפשי שלא צריך לתכנן מסביבם. תדעו מי פתוח בראשון, תוותרו על בקבוקי המים, ותשאירו מקום בעגלה לבקבוק יין מסן מרטין.
